פסק-דין בתיק ת"א 8238-07

1.         לפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן " החוק").

2.         התובע יליד 17.2.87, נפגע ביום 29.9.06 כהולך רגל, במהלך חציית מעבר חצייה, מרכב שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 מר עטא חביב (להלן "הנהג"), ושהיה מבוטח בביטוח מסוג סחר רכב על ידי נתבעת מס' 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן "מנורה").

            התאונה אירעה בשעה 3:00 לפנות בוקר, בסמוך לקניון השרון בנתניה.

3.         מנורה טענה להעדר כיסוי ביטוחי, שכן לטענתה, התאונה אירעה במהלך נסיעה פרטית ולא במהלך נסיעה למטרת סחר רכב. 

4.         לאור הכפירה הנ"ל, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן אליו צורפה "קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" כנתבעת נוספת בתביעה (להלן "קרנית").

5.         קרנית כפרה בטענותיה של מנורה בדבר העדר כיסוי ביטוחי, ובמקביל, היא הגישה הודעת צד שלישי כנגד הנהג, וכנגד הבעלים של הרכב ו/או מתיר השימוש בו, מר נביל עזאם (להלן "מר עזאם").

6.         צדדי ג' הגישו הודעת צד רביעי כנגד מנורה בטענה שהשימוש ברכב בזמן התאונה היה מכוסה בפוליסה.

7.         העדויות

            מטעם התובע העידו התובע ואביו מר מיכאל פיצ'חדזה.

הנהג והבעלים של הרכב העידו אף הם.

בנוסף זומנו לחקירה שני מומחים רפואיים אשר מונו על ידי בית המשפט, כפי שיפורט בהמשך.

8.         הכיסוי הביטוחי

לאור המחלוקת המתעוררת בתביעה, אדון תחילת בשאלת הכיסוי הביטוחי.

כזכור, הרכב מבוטח בביטוח מסוג סחר רכב, והשאלה שבמחלוקת היא האם אירעה התאונה במהלך נסיעה פרטית או במהלך נסיעה למטרת סחר?

הפסיקה עמדה על מהותו של ביטוח מסוג סחר רכב, והנני מפנה בעניין זה לע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו), שבו נאמרו הדברים הבאים:

"ייחודה של "פוליסת סחר", המקובלת בקרב העוסקים בסחר בכלי-רכב, הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לשימוש בכלי-רכב מסוים. פוליסה כזאת מאפשרת להם, או לעובדיהם (ובלבד ששמותיהם פורטו בפוליסה), לנהוג בכלי-הרכב השונים הנמסרים לעסקם מבלי שיהיו תלויים בקיומו של "ביטוח-חובה" תקף המכסה את השימוש בכלי-הרכב המסוים. ככלל, "פוליסת סחר" מגבילה את השימוש המותר בכלי-הרכב למטרת הסחר בכלי-הרכב ......

..... התכלית הבסיסית של פוליסת סחר - לאפשר לעוסק בסחר בכלי-רכב לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי-הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי-הרכב אינם מבוטחים בביטוח-חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזאת לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי-רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך"

9.         בענייננו, מעיון בפוליסה אשר צורפה לתצהירו של מר עזאם (נ/17) עולה כי השימוש המותר על פיה הוא "למטרת סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם" (ראה סעיף 26 המופיע בחלק האחורי של הפוליסה). עוד עולה כי הנהג היה מורשה לנהוג ברכב על פי הפוליסה. יוצא איפא שרק אם יוכח כי הנסיעה של הנהג היתה למטרת סחר, בדיקה ומבחן של הרכב, או אז יחול הכיסוי הביטוחי מכח הפוליסה שהונפקה על ידי מנורה.

10.        נשאלת אפוא השאלה, על מי מוטל הנטל להוכיח את תחולתה או אי תחולתה של הפוליסה על התאונה שבפנינו, ובמילים אחרות שהשימוש ברכב נועד לצרכי "סחר רכב"? האם נטל זה חל על התובע, שהוא הולך הרגל בענייננו? או על הנהג שנהג ברכב בזמן התאונה? או על מנורה הטוענת כי התאונה אירעה במהלך נסיעה פרטית? או על קרנית הטוענת כי התאונה אירעה במהלך נסיעה לצרכי סחר?